טיפים וטריקים לזיהוי תוכן שנוצר על ידי בינה מלאכותית

הפיד שלכם מלא בזה. קורסים שמישהו "יצר" בשבוע. פוסטים מקצועיים שנראים טוב מדי. מיילים שיווקיים שכולם נשמעים אותו דבר. ותמיד אותה תחושה. משהו פה לא אמיתי, אבל לא ממש ברור מה.

הפוסט הזה נועד לתת לכם את הכלים לזהות את זה. לא בשביל לשחק שוטרים, אלא בשביל שלא תקנו קורס ב2500 שקל + מע"מ שמישהו העתיק-הדביק מChatGPT בלי להוסיף אפילו פסיק משלו. במיוחד שלא תיפלו על "מומחים" שכל המומחיות שלהם זה לדעת להקליד פרומפט.

דבר ראשון ניישר קו

AI הוא כלי. נקודה. להשתמש בו זה לא רמאות, זה לא עצלנות, וזה לא סוף העולם. אני משתמש בAI כל יום. אני בונה דברים איתו, חושב איתו, עובד איתו. ואני לא מתנצל על זה.

אבל יש הבדל עצום בין להעזר בAI לבין להפוך לעוזר שלו.

כשאתה לוקח נושא שאתה מבין בו, עושה מחקר מעמיק בעזרת AI, עובר איתו על הדברים בשלבים, מכוון אותו, ואז כשהוא כותב משהו נכנס ומתקן, משכתב, מוסיף את הקול שלך. זה שימוש חכם בכלי חכם. אתה נהגת, הוא ניווט.

כשאתה כותב "תבנה לי קורס על שיווק דיגיטלי" מקבל 10 שיעורים ארוזים יפה, שם עליהם את השם שלך ומוכר באלפי שקלים אתה לא יוצר תוכן. אתה מדפיס תוכן. במקרה הזה הAI לא עזר לך. אתה עזרת לו. הוא עשה את כל העבודה ואתה הוספת כפתור "קנה עכשיו".

הAI הוא קיצור דרך - לא כל הדרך.

הדברים שבולטים לעין

אלה הסימנים שברגע שמכירים אותם אי אפשר להפסיק לראות. הם בכל מקום.

מקף ארוך — הסימן המפורסם ביותר

הem dash הפך לבדיחה פנימית של כל מי שעוסק בAI. יש לו אפילו כינוי ברשת "ChatGPT hyphen"

למה זה בולט? כי בן אדם רגיל שמקליד על מקלדת לא כותב מקף ארוך מהסיבה הפשוטה שהוא לא קיים בכלל על המקלדת. צריך קיצור דרך מיוחד או autocorrect כדי לייצר אותו. רוב האנשים פשוט כותבים מקף רגיל - ככה. או שני מקפים – ככה. אבל מודלים מפזרים מקפים ארוכים כאילו הם סימני פיסוק רגילים. פוסט של 500 מילים עם 100 מקפים ארוכים? אף בן אדם לא כותב ככה.

גרשיים מסולסלים - הסימן שרוב האנשים לא שמים לב אליו

יש הבדל בין " " לבין “ ”. הראשונים הם גרשיים רגילים. השניים הם “Smart Quotes” גרשיים מעוגלים שנחשבים לטיפוגרפיה "נכונה". מודלי AI מייצרים אותם כברירת מחדל. בן אדם שמקליד במקלדת מקבל גרשיים ישרים (אלא אם Word מתקן לו)

אז כשאתם רואים גרשיים מעוגלים בתוך אימייל, פוסט בלינקדאין או טקסט שהועתק שימו לב. מישהו לא הקליד את זה.

חץ ← סימן ה →

הסימן הזה → הפך לאחד מסימני ההיכר של טקסט שיצא מAI. הוא התחיל בעיקר במודלים של Anthropic. הוא פשוט אהב לפזר את זה בכל מקום. "בעיה → פתרון", "קלט → פלט", "רעיון → מימוש".

ואז קרה משהו מאוד מאוד מפתיע שאף אחד לא ראה בא. חברות אחרות שבוודאי ובאופן מוחלט לא עשו distillation על תשובות של Claude פתאום גם התחילו להשתמש ב→ מה הסיכויים נכון? פשוט טעם טוב. מאה אחוז מקריות.

רשימות. בכל מקום. על הכל.

שואלים מודל שאלה פשוטה ומקבלים רשימה עם 5 נקודות. מבקשים הסבר ומקבלים headers, סעיפים, bullet points. מבקשים דעה ומקבלים רשימת יתרונות וחסרונות מסודרת.

בן אדם כותב פסקה. בן אדם מדבר. בן אדם לא מפרק כל מחשבה לרשימת קניות. כשמישהו מפרסם פוסט שכולו רשימה של "5 טיפים ל…" עם כל טיפ בדיוק שלוש שורות זה הזמן לשאול את עצמכם מי באמת כתב את זה.

הדברים העמוקים

הסימנים האלה דורשים יותר קשב. הם לא בולטים מהמבט הראשון, אבל ברגע שאתם לומדים אותם אפשר לזהות תוכן AI מרחוק.

"לא X, לא Y אלא Z"

מודלים מאוד אוהבים את המבנה הזה. "זה לא טעות. זה לא חולשה. זה הזדמנות" / "לא תכנון. לא אסטרטגיה. רק פעולה" / "זה לא סתם כלי - זה מהפכה"

שימו לב כמה הדפוס הזה חוזר. בן אדם משתמש בניגודים באופן טבעי, אבל לא בתדירות הזו ולא במבנה כל כך צפוי. אצל AI כל פסקה שנייה בנויה על "לא ככה, אלא ככה" זה כמעט טיק.

חזרתיות - הרבה מילים, מעט תוכן

זה אחד הסימנים הכי חזקים וגם הכי קשים להסביר למי שלא שם לב אליו. AI כותב פסקה שנשמעת מרשימה. ואז עוד פסקה. ואז עוד אחת. ואז אתה עוצר ושואל את עצמך - רגע מה הוא בעצם אמר? והתשובה היא: את אותו דבר, שלוש פעמים, בניסוח שונה.

בני אדם חוזרים על עצמם כמובן, אבל באופן שונה. הם קופצים בין רעיונות, חוזרים למשהו שאמרו קודם, מוסיפים זווית חדשה. אצל AI זה יותר כמו להסתובב במעגלים. הכל מלוטש, הכל נשמע חכם, אבל אתה לא זז מהמקום.

כלל השלוש

AI שבוי בכלל השלוש. תמיד שלוש נקודות, שלוש תכונות, שלוש דוגמאות. "חדשני, מהפכני ופורץ דרך."שלוש. "זה דורש סבלנות, עקביות ונחישות."שלוש. "הוא מהיר, יעיל ואמין." שלוש.

בני אדם כותבים שתיים. או ארבע. או שבע. המספר לא צפוי. אצל AI כמעט תמיד שלוש. ברגע שתתחילו לספור, תראו את זה בכל מקום.

דקדוק מושלם מדי

טקסט אנושי מכיל טעויות. חצאי משפטים. שינוי כיוון באמצע. אתה מתחיל משפט, חושב על משהו אחר, חותך, חוזר. ככה אנשים כותבים.

AI כותב דקדוק מושלם. פסיקה מושלמת. מבנה משפטים מושלם. וזה עצמו הופך לסימן. כי אף אחד לא כותב ככה. טקסט בלי אף שגיאה, בלי אף מעידה, בלי אף רגע של "רגע לאן הלכתי עם זה" הוא לא אנושי.

מקצב אחיד

הסימן הכי קשה להסביר אבל הכי קל להרגיש. AI כותב במקצב כמעט אחיד. כל המשפטים באורך דומה. כל הפסקאות באותו קצב. זה נשמע טוב בדיוק כמו שיר שכל הבתים שלו באותו אורך.

בן אדם כותב משפט ארוך שנמשך ונמשך עם פסיקים ומקפים ומחשבות שנכנסות באמצע. ואז פתאום. קצר. בום. ואז חוזר למשפט בינוני. הגיוון הזה הוא דבר שAI פשוט לא יודע לעשות באופן טבעי.

הסבר יתר. AI לא סומך עליכם להבין

AI מרגיש צורך להסביר הכל. הוא לא יכתוב "היא שילבה ידיים". הוא יכתוב "היא שילבה ידיים - מחווה שהעידה על התגוננות יותר מאשר על פתיחות." תודה, הבנו.

בן אדם סומך על הקורא. משאיר רווח. נותן לך למלא את הפערים. AI מתנהג כאילו הקורא לא מבין סאבטקסט ומפרש כל דבר בשבילו. אם הטקסט מרגיש כמו מישהו מסביר לכם את הבדיחה אחרי שסיפר אותה כנראה שAI כתב את זה.

סיכומים שאף אחד לא ביקש

AI תמיד רוצה לסכם. "לסיכום", "בשורה התחתונה", "בסופו של דבר". גם כשלא ביקשת סיכום. גם באמצע טקסט.

ובנוסף לסיכומים AI אוהב לסגור עם משפט פילוסופי גדול. הדמות מביטה מהחלון, חושבת על העתיד. "ובעולם שמשתנה כל כך מהר, השאלה האמיתית היא…" אף אחד לא מדבר ככה. אם הטקסט נגמר עם משפט שנשמע כמו סיום של סרט דוקומנטרי הוא כנראה לא נכתב על ידי בן אדם.

שפה שיווקית שלא ביקשו

גם כשמבקשים מAI תיאור פשוט ועובדתי הוא מוסיף פאנץ. "פורץ דרך", "שוכן בלב", "ממשיך לרתק",
"מתגאה במורשת עשירה". מילים שנשמעות כמו בית מלון בבוקינג. אם הטקסט מנסה למכור לכם משהו שאף אחד לא ביקש לקנות - שימו לב.

מה עושים עם כל זה?

בסופו של דבר אין פה כלל אחד שתופס הכל. יש טקסטים של AI שלא יהיה בהם מקף ארוך אחד ועדיין ירגישו מלאכותיים. ויש טקסטים אנושיים שיכילו כמה מהדברים האלה ועדיין יהיו אנושיים לגמרי.

הטריק הוא בשילוב. סימן אחד לא אומר כלום. שלושה סימנים ביחד כבר מעלים חשד. פשוט צריך להיות עירניים ולא לסמוך על כל טקסט שנראה "יפה מידי"